אחד מאותם הרגעים שמזכירים לי למה בחרתי להיות מטפלת
עודכן: 11 בפבר׳ 2020
ריפוי בעיסוק בשילוב כלים התנהגותיים קוגניטיביים CBT
אתמול סיימתי טיפול עם א., ילד מקסים כבן 10, שהגיע אלי עם קשיים משמעותיים בכתיבה, קושי רב בהתארגנות ובויסות, ובפאן הריגשי, תחושות של בטחון וערך עצמי נמוכים מאוד, חוסר מוטיבציה וחוסר איכפתיות בנוגע לקשיים בגללם הופנה לטיפול.
במפגשים הראשונים כמעט ולא דיבר, שיתוף הפעולה היה ממש חלקי ולרוב עלו מצידו משפטים כמו "לא איכפת לי איך אני כותב", "לא איכפת לי אם אני מספיק להעתיק או לא", או המשפט שהכי היה קשה לשמוע "אני לא מצליח כי אני כישלון - בהכל!".
התאמת הטיפול הנכון למטופל
תמיד אני חושבת לעצמי שאני זו שצריכה להתאים את עצמי לילד ולא הילד להתאים את עצמו לדרישות שלי וכי השגת שיתוף פעולה יכולה להיעשות רק במפגש שלי עם עולמו הפנימי של הילד.
בבירור שעשיתי עם אימו הבנתי שהוא מאוד אוהב ומתעניין בחקר החלל. ישבתי הרבה זמן ומצאתי עבורו תכנים מתחום העניין שלו שיהיו בעלי טוויסט ועניין וימשכו אותו לתרגל כתיבה.
ואז הגיעה התפנית, כשראה כמה אני מנסה להתאים את עצמי אליו, אל עולם התוכן שלו ואל עולמו הריגשי, הצליח לגייס את עצמו, נפתח, התחיל לדבר ומיד ניתן היה לראות גם השינוי ביכולות הביצוע שלו. הוא התחיל להינות מההגעה אלי, מהמפגשים, מהעבודה, הראה רצון להצליח ולהשתפר ובעיקר שמח לשתף אותי בעולם שלו - העולם של חקר החלל.
הביצועים שלו בחדר הטיפול השתפרו, וכך גם הביצועים בבית הספר, המחמאות לא איחרו להגיע והמורה לא הפסיקה לשבח על השינוי - דבר נוסף שגרם לו לשיפור הבטחון והערך העצמי.
במפגש האחרון מנה בפניי את כל החוזקות שלו ונדהמתי לראות איזה תהליך מדהים הוא עשה ואיזה ילד חזק אני משחררת מחזקתי. הוא סיכם ואמר כמה הוא נהנה להגיע למפגשים איתי ומבחינתו זה לא נגמר והוא עוד יחזור, ובקרוב.
מפגש שכזה, עם ילד שמצליח להבין את התהליך שהוא עבר, לומד להעריך את ההשקעה שנעשית בו ויותר מכך, מצליח להביע את הערכתו במילים ובסוף גם בחיבוק - כל אלה מחממים את ליבי ומזכירים לי למה בחרתי להיות מטפלת.
בתמונה - מחברת לפני תהליך הטיפול ובתום התהליך.
תגובות